בשנת 1947, כשהאו"ם אישר את התוכנית לחלוקת המנדט הבריטי לישראל למדינה יהודית ולמדינה ערבית, הם קבעו שירושלים תהיה "עיר בינלאומית" לתקופה של עשר שנים.
התוכנית אושרה על ידי היהודים, ויום לאחר כניסתה לתוקף, הותקפה המדינה החדשה על ידי מדינות ערב שמסביב (כיוון שהערבים לא קיבלו את תוכנית החלוקה).
בזמן הפסקת האש שסיימה את מלחמת העצמאות של 1948, ירדן שלטה בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים. יהודים איבדו כל גישה לכותל המערבי, האתר הקדוש ביותר לאמונה היהודית שכן הוא המבנה העומד האחרון מהר החומה שתמך בבית המקדש, וכמעט כל הרובע היהודי של העיר העתיקה נהרס.
ב-5 ביוני 1967, המזרח התיכון היה שוב במלחמה. למרות שהמלחמה עצמה נמשכה שישה ימים, הקרב על ירושלים הסתיים בשניים. ב-7 ביוני 1967 – כ"ח באייר תשכ"ז - כבשו כוחות יהודים את העיר העתיקה ולראשונה מזה כמעט עשרים שנה נאמרו תפילות יהודיות בכותל המערבי.
11 חודשים לאחר מכן הכריזה ממשלת ישראל על חג חדש, יום ירושלים, יום ירושלים, בכ"ח בחודש אייר. בישראל מתקיימים ביום זה טקסים ומצעדים ממלכתיים וכן הנצחה לחיילים שנהרגו בקרב על ירושלים. יום ירושלים נחגג גם בקהילות רבות מחוץ לישראל עם אסיפות ותוכניות מיוחדות. קיום דת של חג זה, באמצעות קריאת הלל, משתנה בהתאם לקהילה.
