"הנשיקה" של הלחם היא שם שניתן לחלק הראשון או האחרון של כיכר לחם – כלומר, העקץ או פרוסת הקצה. הכינוי מגיע כנראה מכמה אסוציאציות אפשריות
צורה טבעית של הקצה – בקצה הלחם, במיוחד אם מדובר בכיכר עגולה או כיכר שנאפית ידנית, יש לפעמים אזור שבו הבצק "נסגר" או "התאחה" במהלך ההתפחה או האפייה. האזור הזה עשוי להיראות כמו שתי שכבות בצק שנצמדו יחד – כמו מעין "נשיקה" בין חלקי הבצק.
המרקם הייחודי – הנשיקה היא לרוב החלק הכי קראנצ'י ופריך בכיכר, בגלל שהוא עטוף כולו בקרום. המרקם הזה, שמרגיש כמו "נשיקה" קטנה של פריכות, תרם לכינוי החמוד.
גודל וצורה – החתיכה הזו קטנה יחסית לשאר פרוסות הלחם, ולעיתים יש לה צורה מעט מעוגלת או סגורה – כמו שפתיים שעושות נשיקה
מנהגי אכילה ומשמעות נוסטלגית – אצל חלק מהאנשים, יש מנהג של לתת את הקצה של הלחם (הנשיקה) לילד קטן או למי שאוהב את החלק הקריספי במיוחד – כאילו מעניקים לו "נשיקה" של אהבה דרך האוכל
מקורות עממיים – במאפיות ביתיות או בלחמי מחמצת, לפעמים הבצק נצבט או נסגר בידיים ממש לפני האפייה – והחלק הזה שנצבט ונסגר מקבל מראה של "נשיקה".
הבדלים בין "נשיקה" לסתם קצה
לא כל קצה של לחם נחשב לנשיקה – הנשיקה לרוב תהיה:
חתיכה קטנה יחסית
עגולה או מעט מעוכה בצדדים
בעלת מרקם קריספי וקרום עבה יותר
עשויה להיות מעט מצומקת או דחוסה יותר מבפנים
דוגמאות לפי סוגי לחם
בלחם מחמצת – הנשיקה עשויה להיות הקצה שבו נוצר קרום עבה ופריך במיוחד.
בלחם באגט – הנשיקה היא קצה הבאגט, שהוא תמיד קריספי ופריך יותר משאר הפרוסות.
בלחם כפרי או לחם שאור – הנשיקה תהיה האזור שבו נוצר כפל או קיפול של הבצק לפני האפייה, מה שיוצר שכבה מעט עבה יותר של קרום.
בחלה – הנשיקה יכולה להיות הקצה של הצמה, שבדרך כלל מתקרמל יפה באפייה ונעשה מתוק וקראנצ'י.
מעמד תרבותי
יש משפחות שבהן הנשיקה נחשבת להחלק הכי טעים – ולפעמים יש ממש "קרב" על מי ייקח את הקצה.
במאפיות מסורתיות באירופה, הנשיקה של הלחם נחשבת לסמל של טריות – אם הקרום של הנשיקה פריך, זה סימן שהלחם טרי ואפוי כהלכה.
בחלק מהמקומות הנשיקה נתפסת גם כסמל של מזל – מי שמקבל את הנשיקה הוא זה שיזכה למזל טוב.
אז עכשיו אני חייבת לשאול – את מהטיפוסים שחוטפים את הנשיקה ישר מהלחם, או שאת משאירה אותה למישהו אחר?
